➈

טוב, אני חייבת להודות, כששמעתי את השם הזה בהתחלה, חשבתי ישר שזאת איזו סדרת שיאל, ברצינות, “Candy☆Boy“?
לא העלתי על דעתי לצפות בזה אפילו.

האמת שרק לפני שבוע שמתי לב שמישהו שאני מכירה צופה בזה, ושאלתי אותו אם זה מהנה, הוא השיב לי שכן, אבל גם אז לא ממש התחשק לי לנסות.
רק אתמול מאוחר בלילה חבר יותר קרוב אמר לי שהוא צופה בזה, ושכדאי לי גם.
אחרי שהוא הוסיף שזה אינססט בין שתי תאומות בכלל הרמתי גבה והרגשתי שאני חייבת לצפות בזה. אז ניסיתי, למה לא?

קודם כל אני רוצה להבהיר שאין פה יורי, רק שוג’ו איי. ואמנם שמעתי מכמה אנשים שהם לא אהבו את זה מהסיבות שלהם, אבל אישית, אני חושבת שהנושא, במקרה הספציפי הזה, והביצוע שלו, הם אחד המתוקים.
תוך רגעים ספורים התאהבתי בשתי הגיבורות, יוקי וקאנה, כל אחת עם האופי השונה שלה, ומערכת היחסים התמימה-לא תמימה שלהן הקסימה אותי.

הן מרשות לעצמן להתנהג איך שהן רוצות לעיני הצופים בלבד, אבל כלפי חוץ כמובן שהן לא נותנות לכלום לדלוף, גם לא מול חברותיהן הטובות.
מצא חן בעיניי גם שכל הזמן רואים את תגובות עוברי האורח התמימים לגבי ההתנהגות של הדמויות, אם הן מרימות את הקול שלהן פתאום או עושות משהו מוזר. בסדרות אחרות מצאתי את עצמי שואלת “למה אף אחד לא מגיב?”

אני בטוחה שרובנו חושבים בערך אותו דבר על כל נושא גילוי העריות, אבל מעולם לא יצא לי לחשוב על גילוי עריות בין שתי אחיות.
כשאני מסתכלת על זה בסדרה כמו קנדי בוי, זה פתאום מרגיש לי הכי נכון בעולם, פשוט בגלל שזה עשוי שם כל כך יפה. זה פשוט נראה כל כך מסקרן, ובנוסף לרצון להמשיך לצפות בסדרה בגלל הרומנטיקה (כמו בהרבה סדרות), אני סקרנית לראות מה יהיה עם שתיהן.

בקיצור, אהבתי. אהבתי מאד.
זה המתיק לי את היום.

תגיות:   wincest · אנימה · מתוק · קנדי בויתגובה אחת

אף פעם לא ממש התחברתי לסרטי אנימה.
מחלקם נהנתי מאד, מחלקם לא ממש היה לי אכפת, אבל אף פעם הם לא נגעו בי באמת. האנימציה המרהיבה והסיפורים הגרנדיוזים אף פעם לא ממש עשו לי את זה. הם תמיד נראו לי כמו משהו קצר, חולף, שטחי. מעין סטוץ אנימה-י שכזה. אני יותר בן אדם של סדרות, מה לעשות. אני צריכה את הזמן שלי להתאהב בדמויות ולהתחבר לעלילה כמו שצריך.
אבל היום קרה משהו בהחלט יוצא דופן.

היום החלטתי סוף סוף לצפות ב”הילדה שזינקה מבעד לזמן”, או בשפת האם שלנו Toki wo Kakeru Shoujo, שחיכה לי על הדסקטופ כבר יותר מדי זמן.
לא היה לי מושג על מה הסרט הזה, מה מחכה לי מעבר לפינה, ובטח שלא היו לי שום ציפיות. פשוט הפעלתי וחיכיתי.

תוך שניות הסרט הכה בי כמו כדור בייסבול לפנים.
“וואו!”
צעקתי בהפתעה.

חשבתי שזה יהיה עוד סרט שיהיה חמוד אבל לא ימשוך אותי, כמו כל היתר, אבל פשוט נשאבתי לתוך הסרט הזה כאילו הוא היה חור שחור שנפתח אי שם בגבול בין שוויץ לצרפת.
ההומור הזה שזורקים עליך כבר בהתחלה, ההומור הכל כך מציאותי, שפשוט תופס את אווירת הנעורים של התיכון בצורה קלילה ונעימה, שבה אותי.
מיד התאהבתי בגיבורת הסרט, מאקוטו, שהייתה כל כך חמודה ומעופפת, היא הצחיקה אותי, היא נתנה לי איפשהו תחושת הזדהות, היא כבשה אותי.
גם הגיבורים המשניים, צ’יאקי וקוסקה, היו שובים ונהדרים. השלישיה הזאת שלהם הרשימה אותי לטובה.

כל רצף האירועים של תחילת הסרט ביחד עם אופי הדמויות, גרמו לי להתפקע מצחוק כל 4 דקות בממוצע, להתלהב מהצורה המדהימה בה הכל נעשה. זה היה פשוט פנטסטי.
אחר כך כשהאירועים מתחילים להסתבך, הוכתי בתדהמה מהצורה הנפלאה בה הכל נטווה, הכל שזור למחרוזת נהדרת של אירועים משמחים ומעציבים. פשוט התרגשתי, התרגשתי כמו שלא התרגשתי כבר כמה חודשים טובים.

ואז כשמשום מה נוצרה אצלי איפשהו תחושה של סוף הסרט וחשבתי שלא יגיעו שיאים נוספים, זה הגיע. רק אז זה התחיל לטפס לשיא הזה שכל כך חיכיתי לו.
מי שצפה בסרט ומכיר אותי, אמור לדעת כבר מראש על מה אני מדברת, אז אני לא אכתוב גם כדי לא להרוס בטעות למישהו.
הכל היה עשוי בצורה כל כך נפלאה, היו רגעים בהם פשוט התחלתי לבכות, ואחרי כל רכבת ההרים הרגשית שמטלטלת אותי במהלך הסרט, זה היה פשוט מספק.

אין לי מילים.

למרות שיצאו די הרבה.
בהתחלה חשבתי שאני אאלץ להתנצל על פוסט קצר ושאין לי מה לכתוב, אבל בסך הכל רציתי להביע את התלהבותי. לכן גם חשוב לי לציין שזו לא ביקורת ולא סיקור או כל מילה פלצנית שאפשר לחשוב עליה.
אם הייתי נוהגת לתת ציונים לדברים בהם אני צופה, הייתי ללא ספק נותנת לו 10 עגול ויפה. מגיע לו, מכל הלב.

תגיות:   אנימה · זמן · סרט · שקרכלשהו3 תגובות

ובכן, החלטתי לעשות עוד קצת כבוד לטוהו ולדברים החדשים שיצאו,
ונזכרתי שיש לי גם קצת מה להגיד על הדמו של טוהו 11.
זה די מגניב שהכניסו את הקטע של בחירת דמות ספורטינג לדמות שלך, שלפיה היריות, הפצצות, התנועה, האנרגיה ועוד מספר פרמטרים משתנים.
כנראה מישהו שם לב שהקטע הזה היה נחמד בטוהו 8 והחליטו ללכת עם זה שוב בצורה קצת שונה.
למי שלא יודע, ריימו הולכת עם יוקארי\סויקה\איה ומריסה הולכת עם אליס\פאצ’ולי\ניטורי.
וביותר פירוט:
כשריימו ביחד עם יוקארי היא חושבת בפורטלים, חלק מהיריות שלה עוברות לצד השני של המסך, והיא יכולה בעצמה להשתגר לצד השני של המסך. עושים את זה באמצעות לחיצה כפולה לכיוון מסויים כשאתם צמודים לדופן, בלי לירות.

כשריימו ביחד עם סויקה יש לה פיצ’ר נחמד בו היא אוספת את כל האייטמים שעל המסך ברגע שעוזבים את כל המקשים (כולל החצים), רק שלוקח לזה שניה לפעול.
היריות המלוות שלה הם כדורים לבנים שמנמנים שפונים בצורה כיאוטית כשהם מגיעים לחלק העליון של המסך.

כשריימו ביחד עם איה היא מסוגלת לנוע ממש במהירות ברגע שעוזבים את כפתור הירי (זאת אומרת - z).
היריות המלוות שלה מתחילות נגד כיוון התנועה שלה וככל שמתווספות יותר הן פונות גם עם כיוון התנועה שלה וגם נגדו (וניתן לקבע אותן כשנכנסים לפוקוס).

כשמריסה ביחד עם אליס היא משתמשת בבובות של אליס במקום הכדורים המלווים שלה, וכשהיא עושה ספאלקארד היא מקריבה את אחת הבובות לטובת לייזר אדום ומאיים. בנוסף לכך, היא יכולה לאגור כמות כפולה של אנרגיה, משמע יותר בובות ויותר פצצות.
כשמפקסים את התנועה שלה היריות שלה רק מתפזרות.

כשמריסה ביחד עם פאצ’ולי יש לה פיצ’ר נחמד בו היא יכולה להחליף בין 5 סוגי ירי שונים של הכדורים שמלווים אותה; ירי קדימה, אחורה, לצדדים, ירי מפוצל לפנים וירי בזווית רחבה.
מחליפים בין הסוגים השונים על ידי לחיצה על הפוקוס והירי ביחד.

כשמריסה ביחד עם ניטורי היריות המלוות שלה הן טילים חמודים, והספאלקארד שלה הוא בעצם מגן (כמו הצ’רי בורדר בטוהו 7).

אני נורא אוהבת את הדינמיות הזאת של הדמויות, זה מוסיף המון לדעתי ^^
ועוד דבר שמצא חן בעיניי הוא השיטה שלפיה אוספים את הפסילות לאורך השלב (אוספים את הכוכבים הסגולים האלה וממלאים פסילות).
חבל שכל כך חשוך שם מתחת לאדמה.

    
הורדתי גם את האלבומים החדשים של קול אנד קרייט ושל איוסיס (לא האלבום קאברים של אליס), ושניהם בינתים די טובים.
כן, האלבום של איוסיס טוב והרשים אותי, לא כמו האחרון שעשה לי צהבת רק מלהקשיב לו, אבל אח”כ התברר כקצת נחמד.

דיסק נוסף שיצא ברייטאיסאי והשאיר בי רושם חזק הוא של קרו’ס קלו, “Crossfire Barrage”. יש בדיסק הזה כמה אריינג’ים ממש מצויינים והוא פשוט טוב. מומלץ ביותר.

(גם הפוסט זה הוא סוג של קופי פסטה מהודעה ב-4)

תגיות:   חדש · טוהו · כנס · מוזיקה · משחק3 תגובות